לרגע, הפכתי אני והמצלמה לאטרקציה המקומית ברחובות ג'יפור. כי בהודו, אף פעם לא משעמם. ג'יפור העיר הורודה 2011
ג'יפור העיר הורודה 2011
בדרך מג'יפור לדלהי, בעצירה קצרה לשם תשלום אגרת מיסים, הקיפו אותנו ילדים – רוכלים. מאוד חשקתי בחתיכות הקוקוס שמכרו, בדוסות הענקיות המטוגנות וכמובן שלא העזתי, אבל כשהגיע ילד עם המחבת… נשברתי וקניתי. הנהג החמוד שלנו והמשתף בסיפורי חייו, שיבח את המחבת ואמר כי צ'אפטי שאשתו מכינה על מחבת חרס, שווה בהרבה מצ'אפטי המוכן במחבת רגילה. […]
איך לעזאזל חשבנו שהחבילה בכלל תגיע? …
תמיד כיף להגיע לחוף ים. אבל במקרה של וורקלה, אהבנו הכל פרט לחוף הים. אולי כי אנחנו, האוהבים את תאילנד וחופיה, קשה לנו ההשוואה. אולי כי הגענו לחוף היותר מקומי, הפחות מטיב עם תיירים. מחלון חדרינו במלון, המשכשך ממש במי הים. צפינו בהתרגשות בתהלוכות הרבות של הינדים השוטפים מעליהם את אפר מתיהם בממי חוף הים. […]
אם יש מקום בעולם שלא ארצה להגיע אליו בשנית, אני חושבת שזוהי המכבסה הגדולה במומבאי. טיול נשים. רק נשים. הביא אותנו לטיול קצרצר במומבאי. תחילה צפינו מראש הגבעה אל אזור המכבסה הגדולה ביותר בעולם. Dhobi Ghat. ילדים קבצנים אחזו בשולי מכנסינו ובקשו נדבות. "צ'לו" אמרנו להם ואטמנו את ליבנו בכוח. יום ראשון בהודו הוזהרנו שלא לתת […]
