היעד הראשון שלנו בטיול הגדול היה העיר בנגקוק ומאז ועד עצם היום הזה, זהו סיפור אהבה שאינו נגמר.
Khaosan Road
אי אז, בשנות ה-80, לנו ברחוב צדדי קטן. יותר SOI (סמטה בתאילנדית), מאשר רחוב.
לקחנו חדר בגסט האוס אשר נקרא בפשטות 160 Guest House. חדר קטן, קירותיו נייר ומאוורר משותף לכל שני חדרים. מקלחת שירותים משותפים ובעלת בית יקרה. זו היתה תחילתה של ידידות נפלאה.
מאז ועד היום אנחנו שמחים על כל הזדמנות לבלות בעיר המיוחדת הזו.
לרחוב קואוסון אנחנו כבר פחות מזדמנים. הרחוב הפך תיירותי ולעוס יתר על המידה. אם כי שמחים עבור תושביו על התקדמותם בסולם התיירות.
אז מה אנחנו אוהבים במיוחד בבנגקוק?
למזג האוויר בבנגקוק, שהוא לח וחם משך רוב עונות השנה. (מלבד עונת החורף הנחשקת: דצמבר-ינואר…) – אין אנו מתגעגעים… מספיק לנו הקיץ הישראלי.
מקדשים
Erawan Shrine
שמחים שהגענו שוב לבנגקוק, אנו פונים לרצות את האלים המקומים במקדש ארואן –Erawan Shrine
יש במקדש הרחוב הזה, הנטוע על אחד הכבישים הסואנים ביותר בבנגקוק משהו המסמל את בנגקוק כולה. שילוב אדיר של תרבות ומסורת בקידמה המערבית המטורפת הסובבת את המקדש.
אין כמו ריח זרי פרחי הטגטס הכתומים מעורב בריח הקטורת ופיח מכוניות….
התאילנדים אלופים בהכנת זרי פרחים כמנחות לרוחות האבות ולאלים. אנחנו נהנים בעיקר מהריח. קונים זר קטן – שינעים לנו את השהות בבנגקוק.
וגם משמחים איזה רוכל פרחים קשה יום.
בבנגקוק מקדשים רבים ובהם דמויות בודהות מרשימות ובל נשכח את ארמון המלך הנוצץ והמקדש המרשים שם: Wat Pho
בארמון המלך וואט פו – מקפידים על לבוש צנוע. תוכלו לקנות / לשכור בגדים צנועים במקום.
כדאי להגיע לארמון דרך סירות הנהר ולשלב זאת בטיול נהר צ'או פרייה מרענן.
אל תוותרו על הדבקת דפי זהב על פני פסל בודהה מקומי. סימן למזל וברכה.
מרכזי קניות
כעכברי כפר, הגרים הרחק מהעיר הגדולה ומרכזי הקניות. שמורה לנו תמיד פינה חמה והתרגשות בשוטטות במרכזי הקניות הענקיים של בנגקוק. מציאות כבר אין. אלא אם כן חשקה נפשכם בחולצות מתכווצות וזיופיים למכביר. אלא אם כן נפלתם על מכירת חיסול ויש כאלה. בעיקר בעונות הפחות מתוירות.
דבר ראשון, בהגיענו לבנגקוק – יהיה תמיד ללכת למרכז הקניות MBK. ככה נדוש – ככה נוסטלגי עבורנו.
ל-MBK ריח מיוחד: ריח מאפי Kanom Buan מקומיים, מעורב בריח חנויות. המולת אנשים. מרחבים אינסופיים של דוכנים – שלא נמצא בהם מאומה ראוי. וגולת הכותרת – מרכז האוכל בקומה השישית, שתמיד נאהב לנצח.
וזו הסיבה שאנו בוחרים ללון תמיד בקרבת מקום.
אחרי שאנחנו מרגיעים את הרעב בקומת האוכל, במחירים מצחיקים, שאף פעם לא נמאס לנו להשוותם למחירי ארוחה בארץ…
לפעמים, אנחנו יוצאים למרכזי הקניות שבפרברים המרוחקים יותר, הרחק מהתיירים ושם לפעמים יש מציאות טובות יותר.
בזמן האחרון למדנו לחבב את החנויות הקטנות והמדליקות של טרמינל 21 באשוק (Asok BTS) וקניון רמה 9 (Phra Ram 9 MRT)
ניתן להרשם בקומת המודיעין של רבים מהקניונים השונים ולקבל כרטיס הנחות לחנויות. יש צורך להציג דרכון.
וגם על מנת לקבל החזר מס בשדה התעופה בקניות בסכום גבוה.
שווקים
שווקים. לעולם לא די בהם.
הרגליים כואבות. המצח מטפטף זיעה אבל כוחנו איתנו ואנו תמיד ששים אלי שוק.
בעיקר מחפשים אחרי דברים פשוטיים, יומיומיים אך אופיינים לתרבות התאית. זה יכול להיות קולפן לסלט סום טאם או קדרת בישול על גחלים מחרס. פסלון בודהה, קטורות בריח סינטרנלה – שהיתושים אינם מחבבים ומתנות קטנות לילדי הספרייה שלי במושב צופר…
שוק יום ראשון המפורסם ובצדק – ממלא יום שלם. אחריו, כל שווקי העולם התגמדו להם.
המצאה גאונית של מדינות מוכות חום – אשר שווה גם לנו בארץ לאמץ – שווקי לילה. ויש רבים. כולם פרט לשוק הלילה בפטפונג – שהוא בעייתי מדי לטעמי.
מסאג'
כאשר הרגליים כואבות בבנגקוק – יש מזור: מסא'ג. אולם יש מאסג' ויש מאסג'. במקומות המתויירים קשות – המסאג' הרבה מדי חובבני וממסוחר.
מסאג' הוא בהחלט חלק בלתי נפרד מהחוויה התאילנדית.
צ'יינה טאון והודו הקטנה
שיטוט בצ'ינה טאון תמיד מעלה דברים מגניבים. אוכל סיני מתקתק. דוכנים על דוכנים של שטויות. בתי מרקחת סיניים מדליקים. ביקור ב- Wat Traimit והצצה בבודהה המוזהב. ועוד ועוד מקדשים סיניים החבויים בחצרות צ'יינה טאון.
אפשר ורצוי להגיע גם בשעות הלילה, לאכול היטב ובזול בשלל דוכני הרחוב, הצצים בלילה כמו פטריות.
במקביל ודי קרוב לצ'ינה טאון. קיים הרובע ההודי. ולו מקדש הודי סגנוני חנויות לממכר כלים, אריגים ובגדים הודיים והרבה מסעדות הודיות חביבות. טוב בעיקר כאשר מתגעגעים קצת להודו.
היות ובבנגקוק ביקרנו הרבה פעמים,, אנחנו תמיד מחפשים מקומות חדשים בעיר הגדולה. מוזמנים לפוסט אטרקציות מיוחדות בבנגקוק.
איך מתניידים בבנגקוק?
הכי קל ברכבת העלית Sky Train: הכל ברור ומשולט באנגלית. קל לקנות כרטיסים באוטומאט. אם אין כסף קטן, פורטים באשנב. אפשר לקנות בתחנה מראש כרטיס נטען בשם "Rabbit" שדומה בפעולתו לרב-קו הישראלי שיחסוך לכם את העמידה בתור בכניסה לרכבת (בשעות הלחץ בבנגקוק התחבורה עמוסה ולעיתים נסיעה של 20דק ברכבת יכולה לקחת יותר בגלל התור בכניסה לתחנה). תבדקו את כיוון הנסיעה על פי התחנה האחרונה בקו. וקחו צעיף/ סוודר כי פינגווינים רצים בתוך הקרונות הממוזגים.
הרכבת העלית מחוברת לשדה התעופה הבינלאומי ובקרוב גם תחובר לשדה התעופה הישן, המקומי.
גם הרכבת התחתית פועלת באותה השיטה. במקום כרטיס יש אסימון פלסטיק גדול. הכל משולט, נקי וברור.
הופתענו לגלות כי להרבה תחנות אוטובוס מרכזיות שילוט ברור ותחנות המתנה מקורות.
אפשר להניף את היד וסתם לעצור מונית. לבקש שיפעיל מדחן (מבחינתו זו חובה והוא יעבור על החוק אם לא הפעיל מדחן), אבל הם מנסים לסגור מחיר. גם זה אפשרי, אם המחיר ידוע לכם ומתאים לכם.
ואם את לא רוצים להתמקח עם הנהג על הבאטים שאותם יקבל אפשרי ומומלץ להוריד את אפליקציית Grab -שעובדת מצוין כמו גט-טקסי וגם זולה בהרבה ממונית רגילה. ועם מונה!
אפשר כאמור לשוט בסירות על הצ'או פרייה. דרך נפלאה בהחלט.
אחרון ולא חביב ופחות מומלץ – טוקטוק..
את ואט ארון לדוגמא. תוכלו לבקר בשייט על נהר צ'ו פראיה.
המקדש בנוי כולו מצלחות קרמיקה. ממש יפה. בעיקר בעת זריחה.
האם להגיע לבנגקוק בתחילת הטיול או בסופו?
את בנגקוק אנחנו שומרים כיעד אחרון לפני הטיסה. שומרים על מקום במזוודה ועל בטן ריקה. שכן חלק נכבד מזמן בנגקוק מוקדש סתם כך לאכילה. בעיקר בדוכנים. בעיקר במרכזי קניות ושווקים. ובמסעדות צמחוניות נהדרות שיש בבנגקוק.
מקפידים שלא להזמין ארוחת בוקר במלון, על מנת לא לקלקל את חווית האוכל בבנגקוק,המתחילה בבקר בדוכני הקפה ברחוב ומסתיימת בערב, בדרך למלון באיזה דוכן פרי קלוף ואולי סטיקי רייז ומנגו לקינוח תקין
ביום האחרון שלפני הטיסה. כאשר כלו כוחותינו ומיצנו את כל בנגקוק:
נכנסים לאחת מחנויות הספרים הענקיות המדהימות שבמרכזי הקניות. מעבירים שעות בשיטוט בין המדפים מלאי הספרים.
ואז אנחנו בוחרים באחד מבתי הקולנוע המפוארים שבמרכזי הקניות ושוקעים בכורסת VIP עם פופקורן מערבי וצופים באיזה רב מכר אמריקאי וכבר מרגישים בחצי הדרך הביתה.
היידה בנגקוק – כבר מתגעגעים…
בתי מלון בבנגקוק – רשימת נבחרים ואיך בוחרים.
אטרקציות מיוחדות בבנגקוק
מרכז iconsiam
